<h1>ראבי"ה סימן תכ"ג</h1>
<h2>דף קו.</h2>
וששאלת מי שבירך על הכוס ונשפך והביאו לו כוס אחר אם צריך לחזור ולברך, דאמרינן בפרק ערבי פסחים רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליברך לן מר קידושא רבה וכו' (וכן) חזייה לההוא סבא דגחין ושתי וכו', אלמא דכוס אחד פוטר כל הכוסות שעל השלחן, הכי נמי לא שנא. ידעתי שכן פירש רבינו תם. ואית דגרסי בירושלמי [פרק כיצד מברכין] [ה"א] רבי זעירא בעי ההוא תורמסין דמברך עלויה והוא נפל מידיה מהו מברכינן עילויה זמן תניינות מהו בינו לבין אמת המים, פירוש הלא אם שותה מאמת המים מברך ואחר כך שותה, ואף על פי שהראשונים עברו שותה מן המים לאחר ברכה, הכי נמי על הת[ורמס] אין צריך לברך על הבא לידו. ומשני התם כיון דדעתו מתחילה לכך, פירוש אמת המים הוא יודע מתחילה שאינו יכול לשתות כי אם הנוזלים לפניו ומזומנים, אבל הכא אינו יודע זה שיפול התורמוס מידו ויביאו לו אחר. [ו]מצאתי בסדר רב נסים שאם קידש ולא שתה ושתו אחרים (במקום סעודה ועדיין יושב במקומו) אם [הוא] במקום סעודה ועדיין יושב במקומו מברך על כוס אחר בורא פרי הגפן ודיו, והביא ראיה זו מירושלמי. וכן [כתוב] בהלכות גדולות בהילכות קידוש והבדלה שצריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן. ותימה אההיא דפסחים היכי שתה קודם רב אשי, האמר רב פרק שלשה שאכלו [מ"ז ע"א] אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע. ופירושו מצינו בירושלמי [ברכות פ"ו ה"א] רבי בא בשם רב המסובין אסורים לטעום עד שיטעום המברך (הבוצע) רבי יהושע בן לוי אמר שותין אף על פי שלא שתה המברך ומאי פליגי, ופריק מה דאמר רב בכולם זקוקים לככר אחד ומה דאמר רבי יהושע בן לוי כשהיה כל אחד כוסו בידו. [וכן ההוא סבא היה כוסו בידו], שסתם ההוא סבא לא היה גחין ושותה מכוסו של רב אשי בעודו בידו, שהרי לא היה יודע אם סיים רב אשי או לא, הילכך עדיין היה כוסו בידו.
<h2>דף קו:</h2>
ועל הנפנה קודם סעודה. מצאתי ששאלו מרבינו שלמה בר יצחק הנפנה קודם סעודה ונטל ידיו אם צריך ליטול פעם אחרת או לאו. ואמר להם דבר זה שאלתי מרבינו יעקב בר יקר, ואמר לי צריך ליטול ולחזור וליטול, ומברך על הראשונה אשר יצר ועל השנייה על נטילת ידים. אבל סבירא לי דנטילה אחת עולה לכאן ולכאן, [כי הא] דאמר רב בפרק כל הבשר [ק"ו ע"ב] נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו, והילכתא כוותיה, וראיה דבנטילה אחת סגי מדרב. [ועל הנוטל ידיו קודם קידוש השיב גם כן רבינו שלמה שדי לו בנטילה ראשונה שקודם קידוש], וקידוש אינו הפסקה, ולא זו בלבד אלא אפילו נטל [ידיו] שחרית חזינן שכל היום מתנה עליהם, [כדאמר רב בפרק כל הבשר], והילכתא כרב באיסורי. ונראה לי דבשעת הנטילה צריך להתנות ולא לאחר הנטילה.
<h2>דף קז.</h2>
ועל היין המבושל ששאלת מהו לקדש עליו. נראה לי דיכול לקדש עליו, דנהי דאינו יפה כבראשונה, מכל מקום טעם יין יש בו, ואינו כיין שהקריש וכיין שהחמיץ שהביאת לדמותו לו. ועוד מדאמר מר זוטרא בר טוביה בפרק המוכר פירות [צ"ז ע"א] אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, ומקשי למעוטי מאי, ולא אשכחן דמצי למעט אלא של ריח רע, מכלל דמבושל כשר לקדש עליו. ומה שהביא מתרומות [פ"ב מ"ד] דתורמין מן היפה על הרע, ומפרש ואזיל מיין שאינו מבושל [על המבושל ולא מן המבושל על שאינו מבושל] אלמא אישתני לגריעותא, מ[הא] ליכא ראיה, דנהי דרע הוא אפילו הכי מצי לקדושי עליה. וגרסינן בירושלמי [פסחים פ"י ה"א] מהו לצאת בפסח ביין מבושל אמר רבי יונה [יוצאין ביין מבושל רבי יונה לטעמיה דרבי יונה] כד [הוה שתי] ארבעה כסי דפיסחא הוה מחזיק רישא מדיבחא עד עצרתא. ובשער[ים] ד[ר]בינו שמואל בר חפני הכהן מצאתי ועל היין המבושל ועל [אנימילין] מברכין שהכל נהיה בדברו, [וליתא. מיהו] הא קשיא לי(ה) דהכא משמע דיין מבושל רע, ובפרק בתרא דתרומות [מ"א] תנן אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ורבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו, אלמא שמשביח. ומפרש בירושלמי [דבפרק שיני] פליגי היכא שאין כהן, וקאמר תנא קמא תורם מן המתקיים אף על פי שאינו יפה, שאם יתרום מן היפה יפסיד, דמסרח קודם שיבא לכהן, ורבי יהודה אומר [תורם] מן היפה ולא מן המתקיים. [ו]קתני תורמין בצל קטן שלם, שהוא מתקיים, ולא חצי בצל גדול, שיפה ואינו מתקיים, ופליג [רבי יהודה] ואמר תורמין מחצי בצל, דרבי יהודה לטעמיה. וכולה ההיא מתניתין רבי יהודה, והיינו דקאמר שאינו מבושל וכו'. ומקשי בירושלמי דמתניתין רבי יהודה, ושאינו מבושל [יפה אף על פי שאינו מתקיים, ומבושל] מתקיים אף על פי שאינו יפה וחשיב [שאינו מבושל] יפה, והתנן רבי יהודה מתיר לבשל מפני שמשביחו, אלמא מבושל יפה. ופרקינן אמר רבי אלעזר לעולם שאינו מבושל יפה [ואינו מתקיים, ומבושל אינו יפה אף על פי] שמתקיים, ומה שהתיר לבשלו בכהן עסקינן, ומשביחו דמתקיים לו שעה מועטת ששותה מיד ואין צריך להמתין, ולא יתקלקל. שמעינן מהני דמבושל אינו רע ממש, אלא דכולי עלמא [לא] שתי [ליה] כמו לשאינו מבושל. (מתניתין דאמר מיתפרשא) ובפרק כיצד מברכין הלכה על הירקות וכו' [ל"ח ע"ב] מסיק תלמודא כרבי יוחנן דשלקות מברך עלייהו בורא פרי האדמה [דבמילתייהו קיימי. ובפירוש רבינו חננאל פסק כרבי יוחנן. ומתניתין [ל"ט ע"א] דאמרה שאין יוצאין במצה ובירקות מבושלין מיתפרשא ד]דוקא גבי מצה [דבעינן] טעמא [וליכא, וכן] מרור, [הוא ד]לא מתכשרי בבישול. (ובפירוש רבינו חננאל פסק כרבי יוחנן). אבל [יין] במבושל יש בו טעם יין. ולא סמכינן אירושלמי דמבושל מברך שהכל, אלא אגמרא דידן.
